647 lecturas
מקצה עד קצה
פַּס דַּק צִפּוֹר מְצַיֶּרֶת בִּמְעוֹפָהּ
מִקָּצֶה לְקָצֶה
שֶׁאֵינוֹ חוֹרֵט דָּבָר
.בְּמֶרְחַב הַשָּׁמַיִם הַכָּחֹל
אִוְשָׁה קַלָּה שֶׁל חוּט
שֶׁאֵינֶנּוּ
מִתְהַוֶּה מֵעֶצֶם תְּנוּעָתוֹ –
.וּמִתְפּוֹגֵג בִּמְעוֹפוֹ
,בָּעוֹלָם הַנִּגְלֶה
,מַבָּטִי הַמְשׁוֹטֵט הוּא הַתְּנוּעָה הַנּוֹכַחַת
הַפַּס מִקָּצֶה עַד קָצֶה
בְּמֶרְחַב הַהֲוָיָה –
נוֹצַר מֵעֶצֶם נוֹכְחוּתוֹ
.וְנָמוֹג
***
DE PUNTA A PUNTA
Un pájaro en vuelo dibuja una delgada línea,
de punta a punta,
que nada graba en el cielo.
Un hilo etéreo,
no germinado
de la esencia misma de su movimiento,
que se disipa en su vuelo.
En el mundo invisible,
mi errante mirada es el movimiento presente;
la línea yace de punta a punta
en el espacio del ser
-creada desde la misma presencia-
y se desvanece.
הממשות היא אשליה חולפת
בְּדִמְדּוּמֵי גּוּף בָּשָׂר נִשְׁבָּר
,הַמַּמָּשׁוּת הִיא אַשְׁלָיָה חוֹלֶפֶת
.תַּעְתּוּעַ קָצָר
זוֹ הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת מְנִיעָה
אֶת הָאוֹר מְרַצֵּד
בֵּין הַצְּלָלִים הַקּוֹפְצִים
,בֵּין הַצְּבָעִים
זֶה הַיָּרֹק שׁוֹפֵעַ
,מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה
,הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים
צִפֳּרֵי חֹפֶשׁ מְטַיְּלוֹת
,בֵּין רְקִיעִים
סוּסֵי פֶּרֶא דּוֹהֲרִים
,לְאֹרֶךְ חוֹפֵי יָם אֲרֻכִּים
גַּלֵּי קֶצֶף לְבָנִים
מִתְפּוֹצְצִים
.רְסִיסִים רְסִיסִים
אֲגַם מַיִם מְתוּקִים נָח
.בֵּין שִׁפּוּלֵי הָרִים עֲרֻמִּים
זוֹ הָרוּחַ מְרַחֶפֶת
.בֵּין הַשְּׁבָרִים
***
LA REALIDAD ES UNA ILUSIÓN FUGAZ
En el crepúsculo del cuerpo
la realidad es una ilusión fugaz,
un breve hechizo.
Es, apenas, el viento que sopla
y conduce la parpadeante luz
entre las sombras que saltan
en los colores;
este verde exuberante
de la tierra,
este azul del cielo.
Y los pájaros, en su libertad,
posados entre las nubes,
y los caballos que galopan
a lo largo de las costas,
ante las olas de blanca espuma
estallando en diminutas
chispas, fragmentos.
Un lago de agua dulce reposa
entre las sierras desnudas.
Es la realidad el viento
que sopla entre los fragmentos.
ריח אהבתן של ליליות צחורות
.קוֹלוֹת תּוֹרִים הוֹמִים נִשְׁמָעִים מִמֶּרְחַקִּים
צִפֳּרֵי דְּרוֹר מִשְׁתַּעַשְׁעוֹת זוֹ עִם זוֹ, מְקַפְּצוֹת
.לְתוֹךְ כִּתְמֵי שֶׁמֶשׁ זוֹהֲרִים מְרַצְּדִים
,עִגּוּלֵי אוֹר נֶעֱלָמִים, מוֹפִיעִים וְשׁוּב נֶעֱלָמִים
מְשַׂחֲקִים עִם הַצְּלָלִים הָאֲפֹרִים
.עַל קִירוֹת הַבִּנְיָנִים, עַל הָעֵצִים
הַשֶּׁמֶשׁ מְגַלָּה אֶת פָּנֶיהָ לְרֶגַע
.וּמִיָּד מִסְתַּתֶּרֶת מֵאֲחוֹרֵי עַנְנֵי נוֹצָה קַלִּים
.עָלִים יְרֻקִּים שׁוֹאֲפִים אִתִּי בְּיַחַד אֶת הָאוֹר הַנִּגְלֶה
נִיחוֹחַ מְתַקְתַּק, רֵיחַ אַהֲבָתָן שֶׁל לִילִיּוֹת צְחֹרוֹת
.מִתְפַּשֵּׁט וּמְבַשֵּׂם אֶת הָאֲוִיר
הַלִּילִיּוֹת בַּתְּחִלָּה הִסְתַּתְּרוּ מֵאֲחוֹרֵי עֲלֵי גָּבִיעַ יְרֻקִּים
.עַד שֶׁנִּפְתְּחוּ, מְגַלּוֹת לׇעוֹלָם אֶת תִּפְאַרְתָּן
גִּבְעוֹלֵיהֶן יְשָׁרִים, עוֹמְדִים אֵיתָן
.נְעוּצִים בַּאֲגַרְטַל חַרְסִינָה מְעֻטָּר
אוֹר רַךְ מְלַטֵּף אֶת הַחֲפָצִים בַּחֶדֶר
.הַמְפֻזָּרִים בְּרִשּׁוּל מְסֻדָּר
.הַנְּשָׁמָה פּוֹגֶשֶׁת אֶת הַחַיִּים שֶׁעוֹבְרִים
.אֲנִי מְמַשֶּׁשֶׁת אֶת כַּפּוֹת יָדַי הַקָּרוֹת וְאֶת אֶצְבְּעוֹתַי
.לְרֶגַע נִדְמֶה שֶׁדָּם לֹא זוֹרֵם בָּהֶן
.הַקְּלִפּוֹת הַמִּתְהַוּוֹת נוֹשְׁרוֹת מִן הַגּוּף הַמִּתְכַּלֶּה
.וְהַנְּשָׁמָה אוֹסֶפֶת אֶת שִׁעוּרֶיהָ
הַאִם כָּל כָּךְ פָּשׁוּט
שֶׁיּוֹם יָבוֹא
.וְלֹא אֶהְיֶה
***
EL AROMA DEL AMOR: PÁLIDOS LIRIOS
Las voces que abarrotan las calles se escuchan a lo lejos.
Los gorriones juegan entre ellos, saltan
en las parpadeantes manchas del sol.
Círculos de luz desaparecen, aparecen y vuelven a desaparecer;
juegan con las sombras en los árboles
y los grises edificios.
El sol revela, por un instante, su rostro y, de inmediato,
se esconde tras las nubes de vaporoso plumaje.
Junto a mí, las hojas verdes absorben la luz visible.
Cosquillea el aroma del amor que manan los pálidos lirios;
se esparce y perfuma el aire.
Las solanáceas ocultas bajo las hojas ahuecadas
florecieron y revelaron su gloria el mundo.
Sus tallos rectos se mantienen firmes en el jarrón de porcelana.
Una suave luz acaricia, en un orden disperso, los objetos de la habitación.
El alma se encuentra con la vida que transcurre.
Siento las manos frías.
Parece que la sangre no fluye.
La piel muerta cae del cuerpo en descomposición
y el alma recoge sus lecciones.
Así simple
llegará un día
y no estaré.
MICHAL PERRY
Jerusalén. Poeta y pintora reconocida. Autora de tres poemarios: Pergaminos de la nada – Monólogos del subconsciente, 2009; Entre luz y luz, 2022; Un espacio de tiempo perdido, 2023. Graduada del Instituto de Arte Avni, Tel Aviv. Maestría en la Universidad Bar-Ilan en Ramat-Gan Israel. Sus poemas han sido publicados en antologías, revistas y blogs de poesía. Entre los años 1990 y 2004, vivió y trabajó en Nueva York, donde dirigió y curó exposiciones en la Galería Klerfeld-Perry. Ha expuesto su obra pictórica en Israel, Estados Unidos y Europa. Desde 2004, vive y trabaja en Tel Aviv. Madre de dos hijas.
